מערת הקריסטל מקסיקו: המקום שבו קריסטלים גדלים לפרופורציות מפלצתיות

מערת הקריסטלים, הממוקמת בצ'יוואווה, מקסיקו והתגלתה בשנת 2000, היא מערה תת קרקעית מפוארת אך מסוכנת. המערה העצומה הזו, שגודלה 30 מטר על 10 מטר, מעוטרת מלמעלה למטה בגבישי גבס סלניט עצומים, חלקם הגדולים בעולם. הגביש הגבוה ביותר עומד בגובה מדהים של 11.4 מטרים ומשקלו 12 טון.

למרות יופיה, מערת הקריסטלים סגורה לציבור בשל התנאים הבוגדניים והקטלניים בפנים. עם טמפרטורה קבועה של 58 מעלות צלזיוס ורמות לחות בין 90 ל-99 אחוז, שהייה בפנים ללא הגנה במשך יותר מ-10 דקות עלולה לגרום להצטברות נוזלים בריאות ולמוות.

כדי לחקור את המערה, החוקרים חייבים ללבוש חליפות הגנה מפני חום עם מכשירי נשימה כדי לעמוד בתנאים בפנים. אפילו עם ציוד מגן, המעבר במערה עדיין מסוכן בגלל המשטחים החלקים ומכוסי התעבות של הגבישים. לגבס, המינרל ממנו עשויים הגבישים, יש סולם קשיחות של Mohs של 2 בלבד, מה שהופך אותם לרגישים לשבירה ותנועה בתנועה רגלית.

היווצרות קריסטלים במערת הקריסטלים

לפני כ-26 מיליון שנה, הסיירה de הר נאיקה בצ'יוואווה, מקסיקו נוצר על ידי תלולית מאגמה שנדחפה אל פני כדור הארץ. ההר מכיל כמה מערות גביש גבס ענקיות, ביניהן מערת הקריסטלים, שהייתה מלאה במים חמים עשירים בסידן גופרתי. זה סיפק את התנאים המושלמים עבור צמיחת גבישים.

המינרל הדומיננטי במערכת המערות הוא זן שקוף של גבס הנקרא סלניט. אנהידריט, שנוצר בנוכחות מי סולפיד חומצי ויוני סידן, היה גם כן בשפע במי המערות החמים. כאשר טמפרטורת המים ירדה, אנהידריט התמוסס וגבישי גבס החלו להיווצר בסביבות 58°C (136°F). משקעי האנהידריט המתמוססים באיטיות סיפקו מספיק סידן וסולפט כדי לקיים את הצמיחה של גבישי הגבס.

מערת החרבות השכנה חוותה ירידה מהירה יותר בטמפרטורה, מה שגרם להיווצרות גבישי גבס קטנים יותר. לעומת זאת, ההתקררות האיטית יותר של המים במערת הקריסטלים אפשרה לפחות גבישים לצמוח לגדלים גדולים בהרבה.

למרות שנערך מחקר כדי לקבוע את הסיבה המדויקת לצמיחתם של הגבישים הגדולים הללו, מאמינים שהטבילתם המתמשכת במים עשירים במינרלים אפשרה להם לצמוח במשך כ-500,000 עד מיליון שנים.

בשנת 2017, מיקרוביולוגים של נאס"א גילו חיידקים הכלואים בתכלילים של נוזלים בתוך הגבישים. המיקרובים הוערכו כבני 50,000 שנה וכנראה חיו ממרבצי המנגן והברזל של הגבישים.

פעילות כרייה סביב מערת קריסטל

הר סיירה דה נאיקה, עם המאגרים העשירים של עופרת, אבץ וכסף, היה מרכז פעילות כרייה במשך שנים רבות. מערת החרבות הנגישה יותר התגלתה על ידי כורים ב-1910 ונבזזה במשך מאה שנה. כדי להגיע למערכות המערות נאלצו הכורים לשאוב את המים העשירים במינרלים שמילאו אותן. לשם כך נוצר אגם סמוך לעיירה נאיקה, והשווה לבריכת שחייה בגודל אולימפי הוסרה מהמערות כל 40 דקות.

זה אמנם נתן גישה לכורים ולחוקרים, אבל זה גם סיכן את יציבות הגבישים המסיביים שכן חוסר הציפה שלהם עלול לגרום להם להתמוטט תחת משקלם. הוצאת המים שיבשה גם את תהליך הגדילה של גבישי הגבס. בשנת 2015 הופסקה פעילות הכרייה, והמערות הורשו להתמלא בהדרגה במים.

נכון לעכשיו, המים עדיין לא הגיעו למערת הקריסטלים, ולא בטוח אם מפלס המים יחזור אי פעם לגובהו הקודם. עם זאת, התקווה היא שיום אחד, המערות מלאות הגבישים יטבעו שוב, ויקדם את הצמיחה והתיקון של הגבישים הגדולים בעולם.